שמעון טייב טאייב ז"ל

קורות חיים

בן מרים ואליהו. נולד ביום כ"א בניסן תשי"ז (22.4.1957) בדימונה.

כשנולד שמעון, התגוררה המשפחה במעברה יחד עם קבוצת-המשפחות הראשונה שהגיעה לעיירת-הפיתוח החדשה. האב עבד קשה לפרנסת המשפחה, והבית היה תמיד עליז ושופע-אהבה.

כאשר נולד שמעון, על-אף התנאים הכלכליים הקשים, החליט כל 'יישוב המעברות' לערוך לנולד ברית-מילה כדת-וכדין. כל שכנה תרמה ממיטב-מטבחה: עוגות, פשטידות, ממתקים. באוירה כזאת של מצוקה ועליזות ותקוות לבאות התחיל שמעון את צעדיו הראשונים בחיים. משחקים בכלל לא היו בנמצא לילדי המעברות, אבל שמעון היה ערני ופיקח, היה בונה מגדלים של בוץ, אוסף אבנים 'יקרות וחשובות' וגורר אחריו את ארבעת אחיו ואחיותיו שמונו, על-ידי האם, לשמור על השובב.

כשהיה שמעון בן שנתיים, קיבלה המשפחה דירה ב'שיכון' מאורע גדול באותם הימים, ושמעל'ה, אהוב השכונה, הלך לגן- גם כן מאורע חשוב. את לימודיו בבית-הספר היסודי 'רתמים' שבדימונה סיים בהצטיינות. הוא היה קולט את הלימודים בנקל, שקדן גדול, מרודר וממושמע.

את חוק-לימודיו השלים בבית-הספר התיכון-מקיף ע"ש ליהמן שבדימונה, במגמה של שרטוט. מגיל צעיר גילה שמעון, או 'סימון', כפי שקראו לו לפעמים, כישרון מעולה בציור, הציורים שהשאיר אחריו, שאינם אלא ציורי-בוסר, מעוררים תמיהה על מידת-הכישרון שהיה טמון בו. לעתים היה יושב שעות ארוכות ומצייר. בייחוד אהב לעסוק ברישומים בעיפרון ובציור דיוקנותיהם של גדולי-האומה, כמו הרצל ובן-גוריון. "הוא בכלל היה פטריוט גדול," אומרת אחותו, "וכשלא היה מדבר על בעיות האומה, היה מתדיין שעות ארוכות על פיתוחה של דימונה."

תודות לכישרונו בציור הצטיין שמעון במקצוע השרטוט. וגם במקצועות אחרים היה תלמיד חרוץ ומעולה. שמעון ניחן בכישרונות רבים שבאו לגילוי מפעם-לפעם. הוא אהב מאוד להאזין למוסיקה ובנה בעצמו מערכת סטריאופונית שהרכיב בחדרו. הוא כתב גם שירים בצרפתית- שפת-אמו.

עם-זאת, לא היה ילד מופנם או שונה מאחרים, להיפך, הוא אהב מאוד את הבריות. לאמו עזר הרבה בעבודות הבית, לכל חברותיו הגיש עזרה בהכנת השיעורים והיה מבלה הרבה עם חבריו האחרים, יחד שיחקו כדורסל, נטלו חלק בצעדות והתנדבו למשמר האזרחי.

במחצית חודש אוגוסט 1975 גויס שמעון לצה"ל. פעמיים חלה ונפצע בזמן אימוני הטירונות. אך סירב לבקש שחרור והמשיך לבצע את כל האימונים הפיסיים.

לאחר שסיים את הטירונות הוצב שמעון במשטרה-הצבאית. בתחילה שימש כלוכד מכוניות הנוסעות במהירות מופרזת, כעבור זמן שימש כלוכד עריקים. מעולם לא השתמש באלימות ולא גילה יחס רע אל העריקים שלכד. בדרך-כלל ניסה לדבר על לבם, שלא יתחמקו מחובת השירות-הצבאי. את כל הלהט הפטריוטי שבו, שיקע בשיחות אלה, ולעתים קרובות גם נשאו פרי.

ביום י"א בסיון תשל"ו (9.6.1976) נסע שמעון, יחד עם חבריו-ליחידה, בג'יפ צבאי.

כאשר הגיעו לצומת כפר-סילבר, התנגש בהם אוטובוס, שבא מכיוון אשקלון, ושמעון נהרג.

הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין שבדימונה. בן 19 היה בנופלו.

השאיר אחריו הורים, אח ושלוש אחיות.

יהי זכרו ברוך.